מאת: עו"ד יניב בסט
חוקים שונים מסדירים את היחסים שבין חברה בע"מ, בעלי המניות שבה ומנהליה לבין נושיהם השונים. שאלה משפטית חשובה שהיא דווקא יציר הפסיקה היא: מה קורה כאשר העובד בחברה הופך להיות לנושה החברה, כתוצאה מפיטורים או מכל סיבה אחרת בה החברה חייבת לעובד סכומי כסף והוא הופך להיות נושה.
חוק החברות, וכן הפסיקה הענפה מסדירה ומגינה במקרים רבים על בעלי המניות והמנהלים של חברה בע"מ שכן חברה בעירבון מוגבל, כשמה כן היא, אישיות משפטית נפרדת ולפיכך נוטה ביהמ"ש שלא להטיל אחריות אישית על מנהלי החברה ובעלי המניות בה.
הנה כי כן, אנו עדים לכך כי בין החברה למנהליה חוצץ מסך התאגדות אשר מגן על בעלי המניות בה, על פי רוב, מאחריות אישית לחובותיה של החברה. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי מסך זה אינו מסך ברזל ומאפשר לנושים שונים לבקש את הרמת מסך ההתאגדות ולחייב את בעלי המניות של החברה באופן אישי.
סעיף 6 לחוק החברות מסדיר את נושא "הרמת מסך" ההתאגדות מעל חברה ואף תוקן בחודש מרץ 2005 ( תיקון מס' 3), כדלקמן:
"6. (א)(1) בית המשפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניות בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה.
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלב שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו- 193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה."
כפי שאנו רואים, תיקון מס' 3 שלעיל, צמצם מצד אחד את אפשרויות הרמת המסך והטלת אחריות אישית על בעלי מניות לחובות החברה, ומצד שני מאפשר לבצע הרמת מסך כאשר השימוש בחברה נעשה כדי להונות אדם או לקפח נושה.
כך נאמר בסעיף קטן 6. (א)(2) לחוק:
"לעניין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש, כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד."
מכאן אנו למדים כי אין צורך בתרמית ממש, אלא מספיקה לעניין זה התנהגות חריגה, פחותה מתרמית, הנראית על פניו, כתרמית. התנהגות כזו מרימה לתובע את הזכות להרמת מסך ההתאגדות.
זאת ועוד, על מנהל חברה בע"מ לנהוג בתום לב ובזהירות וזאת בכדי שלא לחשוף עצמו לאחריות אישית כלשהי. לכן, מחויב מנהל להקפיד ולהתרחק מכל מעשה שעלול להתפרש כמעשה מרמה.
כך למשל נקבע ב- ע"ע 1017/04 אהוד ענבר נ' אפרים בן מנשה (מאגר משפטי נבו) ע"י כבוד השופט יגאל פליטמן :
"חובת תום הלב מחייבת את המעסיק להתאים את העסקת העובדים ליכולת הכלכלית של החברה. בהעדר תאימות כזאת, יש להטיל אחריות אישית על מי שמעסיק את העובדים בפועל למרות המצב הכלכלי, הקשה של החברה. במילים אחרות, אין מקום להמשך העסקת עובד, כאשר המעסיק יודע שלא יוכל לשלם שכרו עקב המצב הכלכלי הקשה של החברה."
לפיכך, יש לעשות אבחנה בין עקרון אישיותה המשפטי של חברה בע"מ לשמירה על חיי מסחר תקינים והקפדה בעקבות כך על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו, לבין שמירה קפדנית עוד יותר כי אותו פרגוד התאגדות המתואר לעיל לא ישמש כמקום מחבוא לפעילות שלילית של מנהלי החברה ובעליה.
במקרים מעין אלה, ראוי ואף חובה "להרים את מסך ההתאגדות", ולהתבונן בישויות הפועלות מעבר לו, תוך התעלמות מן האישיות הנפרדת. כאן המקום להדגיש כי המונח "הרמת מסך" המובא כאן בפנינו תואם באופן עקרוני למונח המוזכר בסעיף 6 לחוק החברות ואף נסוב סביב הדוקטרינה שהתפתחה סביב מונח זה.
יחד עם זאת, באופן פרוצדוראלי חשוב לזכור כי תביעה להרמת מסך עפ"י חוק החברות בין נושה לחברה חייבת, שונה מבקשה להרמת מסך בין עובד של חברה למנהל החברה- מעבידו, שכן הגשת תביעה בבית הדין לעבודה בגין תשלום פיצויי פיטורין ו/או תביעה לתשלום בעד קרנות למיניהם יכולה להעלות את השאלה המהותית המוזכרת בסעיף 6 לחוק החברות - האם אי תשלום לעובד הינו בבחינות כוונה לסכל את הדין על ידי המעביד להונות את העובד או שמא לקפחו.
כך נאמר ב- ע"א 148/82 שרה גליק נ' ויקטור ארגמן ואח' (מאגר משפטי נבו):
"... לעיתים מוטלת אחריות אישית על אורגן, אך דבר זה מקורו במעשיו ובמחדליו של האורגן עצמו. כמו כל אדם אחר, אף אורגן של תאגיד אחראי לפעולותיו, ובהיותו אורגן של תאגיד אין בו כדי ליתן לו הגנה מאחריות.... בצד האחריות האישית המוטלת על אורגן בגין פעולותיו הוא, עשוי הדין להטיל עליו אחריות מכוח תורת הרמת מסך. "
לסיכום
הטלת אחריות אישית על מעבידים ועל מנהלי חברה הינו פועל יוצא מהתנהגות המעביד ומפעולותיו לאורך כל תקופת ההתקשרות בינו לבין העובד בחברה. בית המשפט קובע כי מעביד לא יוכל להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות במקרים של קיפוח ו/או הונאת הנושה, קרי, העובד. התנהגות חריגה מעין זו מקימה לעובד את הזכות להרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות החברה למנהלים ולמעבידים בה.
חוקים שונים מסדירים את היחסים שבין חברה בע"מ, בעלי המניות שבה ומנהליה לבין נושיהם השונים. שאלה משפטית חשובה שהיא דווקא יציר הפסיקה היא: מה קורה כאשר העובד בחברה הופך להיות לנושה החברה, כתוצאה מפיטורים או מכל סיבה אחרת בה החברה חייבת לעובד סכומי כסף והוא הופך להיות נושה.
חוק החברות, וכן הפסיקה הענפה מסדירה ומגינה במקרים רבים על בעלי המניות והמנהלים של חברה בע"מ שכן חברה בעירבון מוגבל, כשמה כן היא, אישיות משפטית נפרדת ולפיכך נוטה ביהמ"ש שלא להטיל אחריות אישית על מנהלי החברה ובעלי המניות בה.
הנה כי כן, אנו עדים לכך כי בין החברה למנהליה חוצץ מסך התאגדות אשר מגן על בעלי המניות בה, על פי רוב, מאחריות אישית לחובותיה של החברה. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי מסך זה אינו מסך ברזל ומאפשר לנושים שונים לבקש את הרמת מסך ההתאגדות ולחייב את בעלי המניות של החברה באופן אישי.
סעיף 6 לחוק החברות מסדיר את נושא "הרמת מסך" ההתאגדות מעל חברה ואף תוקן בחודש מרץ 2005 ( תיקון מס' 3), כדלקמן:
"6. (א)(1) בית המשפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניות בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה.
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלב שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו- 193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה."
כפי שאנו רואים, תיקון מס' 3 שלעיל, צמצם מצד אחד את אפשרויות הרמת המסך והטלת אחריות אישית על בעלי מניות לחובות החברה, ומצד שני מאפשר לבצע הרמת מסך כאשר השימוש בחברה נעשה כדי להונות אדם או לקפח נושה.
כך נאמר בסעיף קטן 6. (א)(2) לחוק:
"לעניין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש, כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד."
מכאן אנו למדים כי אין צורך בתרמית ממש, אלא מספיקה לעניין זה התנהגות חריגה, פחותה מתרמית, הנראית על פניו, כתרמית. התנהגות כזו מרימה לתובע את הזכות להרמת מסך ההתאגדות.
זאת ועוד, על מנהל חברה בע"מ לנהוג בתום לב ובזהירות וזאת בכדי שלא לחשוף עצמו לאחריות אישית כלשהי. לכן, מחויב מנהל להקפיד ולהתרחק מכל מעשה שעלול להתפרש כמעשה מרמה.
כך למשל נקבע ב- ע"ע 1017/04 אהוד ענבר נ' אפרים בן מנשה (מאגר משפטי נבו) ע"י כבוד השופט יגאל פליטמן :
"חובת תום הלב מחייבת את המעסיק להתאים את העסקת העובדים ליכולת הכלכלית של החברה. בהעדר תאימות כזאת, יש להטיל אחריות אישית על מי שמעסיק את העובדים בפועל למרות המצב הכלכלי, הקשה של החברה. במילים אחרות, אין מקום להמשך העסקת עובד, כאשר המעסיק יודע שלא יוכל לשלם שכרו עקב המצב הכלכלי הקשה של החברה."
לפיכך, יש לעשות אבחנה בין עקרון אישיותה המשפטי של חברה בע"מ לשמירה על חיי מסחר תקינים והקפדה בעקבות כך על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו, לבין שמירה קפדנית עוד יותר כי אותו פרגוד התאגדות המתואר לעיל לא ישמש כמקום מחבוא לפעילות שלילית של מנהלי החברה ובעליה.
במקרים מעין אלה, ראוי ואף חובה "להרים את מסך ההתאגדות", ולהתבונן בישויות הפועלות מעבר לו, תוך התעלמות מן האישיות הנפרדת. כאן המקום להדגיש כי המונח "הרמת מסך" המובא כאן בפנינו תואם באופן עקרוני למונח המוזכר בסעיף 6 לחוק החברות ואף נסוב סביב הדוקטרינה שהתפתחה סביב מונח זה.
יחד עם זאת, באופן פרוצדוראלי חשוב לזכור כי תביעה להרמת מסך עפ"י חוק החברות בין נושה לחברה חייבת, שונה מבקשה להרמת מסך בין עובד של חברה למנהל החברה- מעבידו, שכן הגשת תביעה בבית הדין לעבודה בגין תשלום פיצויי פיטורין ו/או תביעה לתשלום בעד קרנות למיניהם יכולה להעלות את השאלה המהותית המוזכרת בסעיף 6 לחוק החברות - האם אי תשלום לעובד הינו בבחינות כוונה לסכל את הדין על ידי המעביד להונות את העובד או שמא לקפחו.
כך נאמר ב- ע"א 148/82 שרה גליק נ' ויקטור ארגמן ואח' (מאגר משפטי נבו):
"... לעיתים מוטלת אחריות אישית על אורגן, אך דבר זה מקורו במעשיו ובמחדליו של האורגן עצמו. כמו כל אדם אחר, אף אורגן של תאגיד אחראי לפעולותיו, ובהיותו אורגן של תאגיד אין בו כדי ליתן לו הגנה מאחריות.... בצד האחריות האישית המוטלת על אורגן בגין פעולותיו הוא, עשוי הדין להטיל עליו אחריות מכוח תורת הרמת מסך. "
לסיכום
הטלת אחריות אישית על מעבידים ועל מנהלי חברה הינו פועל יוצא מהתנהגות המעביד ומפעולותיו לאורך כל תקופת ההתקשרות בינו לבין העובד בחברה. בית המשפט קובע כי מעביד לא יוכל להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות במקרים של קיפוח ו/או הונאת הנושה, קרי, העובד. התנהגות חריגה מעין זו מקימה לעובד את הזכות להרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות החברה למנהלים ולמעבידים בה.
הכותב הינו עורך דין בעל משרד עורכי דין בתל-אביב המתמחה במשפט האזרחי ובכללם גם דיני עבודה. הכותב מנהל בין השאר גם פורום משפטי בוואלה - סטודנטים
